על אנגלית, ביטחון ומגדר

שלום לכם חברי קהילת מה בתפקיד היקרים!

השבוע בפינת האנגלית, רוצה לגעת בנושא השפה והביטחון לדבר מזווית קצת אחרת. בתקווה לתת לכם ולכן חומר חשוב למחשבה.

בשבוע שעבר, בפעם הראשונה מאז שפתחתי את העסק שלי, הנחיתי קבוצה של גברים בלבד.

בקורסים שאני מעבירה לקהל הרחב יש רב נשי, בעוד בארגונים זה לרב חצי חצי.

כשהגעתי לחברת הייטק בה אני מנחה, ממש ממש במקרה, אף אחת מהנשים של הקבוצה לא הגיעה (זו מראש הייתה קבוצה עם רב גברי מובהק)

.

אנחנו כבר יודעים מלא מעט מחקרים על ההבדלים הרבים בין המינים. למשל, על העובדה שנשים פחות יגישו קורות חיים לתפקידים שהן לא עונות על כל הקריטריונים שלהם. על כך שנשים נוטות יותר להרגיש לא נוח כשהן מביאות משהו שהוא לא ממש ממש במיטבו.

כבר הרבה זמן שאני רואה עד כמה נשים וגברים עם אותה רמה של אנגלית, נותנים לי תמונה אחרת לגמרי בטלפון של איך הם נשמעים לתפיסתם- נשים רבות מתארות כמה נורא הן מדברות ואיך אין סיכוי שיוכלו להגיע לראיון או פרזנטציה, בעוד הגברים נוטים לתאר את הקושי ממש בענייניות, הרבה פחות "קוטלים" את עצמם, ולרב, פשוט רוצים לבוא ולעבוד על הקושי.

באותו המפגש ראיתי את התופעה במלוא תפארתה.

בשיעור, בו עבדנו בעיקר על העברת מסרים וטיעונים והעברת פרזנטציות באנגלית- הם עמדו שם אחד אחרי השני- והציגו בביטחון. עשינו סבב פידבקים, זמן הטמעה, וסיבוב שני- וממש באותו הסבב כבר ראיתי את הקפיצה שעשו מהסיבוב הראשון.

בשום שלב אף אחד לא ירד על עצמו.

אמר שהוא גרוע.

לא היו עצירות ארוכות של לכעוס על עצמנו.

הם פשוט עבדו.

וזה היה נפלא.

ומרשים.

וזה גם קצת הכאיב לי.

כי חשבתי על הנשים המדהימות איתן אני עובדת, שרמת האנגלית שלהן לא שונה משל אותם הגברים. למרות הענווה שזה משקף אותה אני באמת אוהבת, חשבתי כמה הייתי רוצה שנהיה מסוגלות לראות קושי, טעויות, היסוס- ביותר סלחנות.

להבין שזה חלק מהסיפור של גדילה.

ופשוט לבוא, ולעבוד.

מאחלת לכולנו לקחת רגע ולחשוב על הדבר הזה.

ואם להיות כנה- מבטיחה , בתחומים הרלוונטים, לעשות את זה גם בעצמי.

מאמינה בנו.